fbpx
החיים קצרים מידיי, אל תקני את הנעליים

היי, אני אפרת ואם תשאלו אותי מה אני אוהבת, אוכל לסכם בזה שאני אוהבת את כל מה שיפה.
אני אוהבת אסתטיקה ודברים שנראים טוב עושים לי נעים – החל מבגדים, דרך עיצוב הבית ועד אוכל.
לצד זה, אני משתדלת לקיים אורח חיים מקיים וידידותי לסביבה עד כמה שניתן, ומשתעשעת עם רעיון המינימליזם באספקטים שונים של חיי.
ברוכים הבאים לפינה שלי, בה אני חולקת אתכם את כל מה שיפה בעיניי 🙂

קבלי את הדברים הכי יפים
ישירות למייל שלך

הפרקים האחרונים בפודקאסט

הספר שאת צריכה, הבגדים שאת לא

בשנת 2016 עבדתי במשרד פרסום, וזה השלב שבו התחלתי לחוות את אחד הקונפליקטים הגדולים שאיתו אני מתמודדת עד היום: הפער בין מה שאני עושה בדיי ג'וב שלי לבין האג'נדה שלי.
בדיוק סיימתי את אתגר השנה ללא קניות שלי, במשך שבועיים בערך היה הרבה רעש סביב אנשים שהפסיקו לקנות, ופנו אליי מרדיו תל אביב כדי להתראיין בנושא. באמצע יום עבודה ניהלתי שיחה של עשר דקות שלמות עם דודו ארז בנוגע לסיבות שהביאו אותי לצאת לאתגר, איך זה היה ומה הלאה מכאן – וכשסיימתי, הלכתי להעלות פוסט לעמוד הפייסבוק שניהלתי עבור קניון גדול בארץ, עם הטקסט המוכר "החיים קצרים מידיי, תקני את הנעליים".

מבחינתי תחושת הדיסוננס העצום הזה, ההרגשה שאני הולכת נגד האמונה הפנימית שלי, הייתה הצעד הראשון שלי אל עבר המקום שבו אני נמצאת היום – עצמאית שיכולה לבחור את הלקוחות שלה, ומסרבת לעבוד עם מותגים שנוגדים את האג'נדה שלי.
אבל אני כאן היום לא כדי לדבר על חיי העצמאות או על הדרך שבה אני בוחרת לקוחות, אלא כדי לדבר על הספר החדש של שלי גרוס ומיכל לוי ארבל, שעונה לשם ההפוך מהמשפט ההוא שהעליתי בפוסט: החיים קצרים מידיי, אל תקני את הנעליים.

החיים קצרים מידיי, אל תקני את הנעליים

לחצות את הקווים

כשראיתי את הפוסט שמבשר על הספר באינסטגרם, התרגשתי ממש ומיד שלחתי אותו לאנה, השותפה שלי לפודקאסט, בו אנחנו מדברות על קיימות ומינימליזם (אם את עוד לא יודעת עליו – זה הזמן להכיר!).
מבחינתי, העובדה שכתבת אופנה מוכרת וידועה כמו שלי גרוס באה עם אמירה כזו שהולכת נגד תרבות השופינג היא לא פחות ממהפכנית. כשקראתי שמיכל לוי ארבל, הצלע השניה בכתיבת הספר היא עיתונאית אופנה שחצתה את הקווים והפכה למומחית לאקולוגיה, צריכה וקיימות – רציתי לחבק אותה.
הספר שאוייר על ידי יהלי זיו המוכשרת, יצא למכירה מוקדמת במארז שכולל תיק בד עם תזכורת לשם הספר (וגם לזה שאת לא צריכה עוד זוג נעליים) ושלוש גלויות מאויירות שאמורות לעשות לך נעים בעיניים ולהזכיר לך את המסרים החשובים של הספר: איך להימנע מקניות מיותרות, איך לקנות חכם ואיך לבחור נכון.
הזמנתי אותו רגע לפני שהמכירה הסתיימה, וקראתי אותו תוך פחות מ-24 שעות בשבת האחרונה. אני באמת לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שקראתי ספר מלא בשבת אחת, אבל פשוט לא יכולתי להניח אותו מהידיים.
למרות שידעתי הרבה מהמידע שכתוב בספר, עדיין הייתי בהלם מהנתונים.

המודעות שלי להשלכות של אופנה מהירה התחילה אחרי שצפיתי בפרק של "המערכת" עם מיקי חיימוביץ' שנקרא "המחיר היקר של האופנה הזולה". סיימתי את הצפיה בפרק הזה בפה פעור ולב כואב, והמון המון ידע שלא היה לי קודם. הסתובבתי בעולם כשאני שולחת אנשים לראות גם, אבל רק אם הם מוכנים לעשות שינוי – כי הוא בלתי נמנע אחרי זה.
את אותה תחושה הרגשתי כשסיימתי לקרוא את הספר: להתעלם מהאינפורמציה שנמצאת בו זה פשט לטמון את הראש בחול. מעבר לעובדה שיהיה לי קשה מאוד להיכנס שוב לחנויות של אופנה מהירה – אותה תחושה שהרגשתי אחרי שצפיתי בפרק של "המערכת", עכשיו אני גם מריצה בראש את כל הבגדים שיש לי בארון ושואלת את עצמי שאלות כמו: מה הרכב הבד שלהם? כמה משאבים נדרשו כדי לייצר אותם? והאם אי פעם הם יוכלו להיזרק לפח בלב שלם?
נכון, אני כמעט ולא זורקת בגדים אף פעם, אבל גם אם אני מעבירה לחברות או לתרומה (פיקציה אחרת שתיכף נדבר עליה גם) – בסופו של דבר, תמיד יהיו בגדים שלא ימצאו את מקומם בארונות חדשים. ברגע שהם עשויים מבדים זולים, לא מתכלים ומזיקים לסביבה, החלק שלי בגלגל הזה הוא די ברור.

למרק את המצפון באשליות

אחת הנקודות הבעייתיות ביותר בעיניי בכל הנוגע להתנהלות מקיימת ומתחשבת בסביבה, היא מה אנחנו מספרות לעצמנו כשאנחנו מוציאות חפצים מהבית.
קחו למשל את נושא המיחזור: אנחנו מספרות לעצמנו שאנחנו לא זורקות בקבוקי פלסטיק או אריזות קרטון לפח, שאנחנו שמות אותן בפחי מיחזור ושכך אנחנו מצילות את כדור הארץ – אבל האמת היא אחרת. את הרוב המוחלט של הפלסטיק אי אפשר למחזר בכלל, אריזות קרטון ניתן למחזר רק אם הקרטון מבודד מחומרים אחרים (כלומר, אם יש ציפוי פלסטיק, כמו למשל בתוך כוסות חד פעמיות – אי אפשר למחזר אותן), ושכל תהליך המיחזור הוא מזהם לכשעצמו ולכן ההעדפה היא להימנע מייצור הפסולת מלכתחילה.

כך גם בכל הנוגע לבגדים: אנחנו חושבות שאם אנחנו מוסרות בגדים לתרומה הם בטוח מגיעים למישהו אחר שצריך אותם, אבל האמת המרה היא שישנה כמות עצומה של בגדים שנתרמים ולא ראויים לשימוש כלל. אלה שכן ראויים לשימוש לרוב נמכרים למדינות מתפתחות, כמו קניה, גאנה מלזיה ופקיסטן, אבל אפילו שם לא צריכים כל כך הרבה בגדים: בשנים האחרונות כמות הביגוד המשומש שנאספה רק בארה"ב היא מעל ל-15 מליון טון. המצב כל כך חמור, שבשנת 2018 מדינות רבות באפריקה הוציאו חוקים שאוסרים על ייבוא של טקסטיל משומש מהמערב, כי התרומות האלה יוצרות בעיות חדשות כמו הכחדה של תעשיית הטקסטיל המקומית.
בנוסף לזה, רבים מהבגדים שמגיעים לאפריקה כלל לא ראויים לשימוש, אבל יבואני הבגדים המשומשים קונים אותם לפי משקל, מקבלים אותם בחבילות דחוסות – ומגלים שהם קנו חתול בשק, והבגדים הם למעשה ערימת טקסטיל שאין מה לעשות איתו.

מכאן, הבגדים למעשה הופכים לפסולת שמציפה את היבשת. מה ההשלכות של זה?
כל הטקסטיל הפגום הזה מגיע למטמנות, שתופסות שטחי קרקע יקרים.
תהליך הפירוק של הבגדים מייצר מתאן, גז חממה מזיק וגזים נוספים שתורמים להתחממות הגלובלית (למקרה שתהיתן מה הסיבה שאתן עוד לא יכולות ללבוש כאן בגדי חורף בדצמבר).
הכימיקלים שמשתחררים במהלך  הפירוק גורמים לזיהום של האדמה ומי התהום – והנפגעים המיידיים הם האנשים שגרים בסמוך למטמנות, אבל אלה רק חלק מהנזקים הנגרמים מכל התהליך הזה.

כשאנחנו חושבות על הנזקים של תעשיית האופנה המהירה, אנחנו נוטות לחשוב "רק" על סווט-שופס במזרח ועל ילדים בני 6 שעובדים 18 שעות ביממה, אבל למעשה זוהי רק ההתחלה של מעגל אכזרי שלא נגמר לעולם.

אז מה עושים?

אחד הדברים שאהבתי בספר, זו העובדה ששלי ומיכל לא רק מציגות את העובדות השחורות וההשלכות המפחידות של צריכת האופנה המהירה. לצד זה, הן מציגות מגוון פתרונות והסברים איך אפשר לתקן את המצב, ולוקחות אותנו יד ביד בדרך אל שינוי תפיסה וצריכה.

בפרק 3 תבינו איך קונים נכון: איך לקבל את ההחלטה אם הבגד הזה באמת נחוץ לכן או לא, מה המשמעות של פריטים שנעשו בעבודת יד, ומה הם המיתוסים הגדולים של הקניות.
הבנה של כל הסעיפים האלה תעזור לכן להיות צרכניות הרבה יותר חכמות בפעם הבאה שאתן יוצאות לשופינג – כן, גם בסייל.
בנוסף תקבלו רשימה לדוגמה של מה באמת חייב להיות בארון, ולמה.

בפרק 5 תקבלו מושג על סגנון אישי: מה זה בכלל אומר, איך לאמץ אחד כזה ואיך זה קשור למסרים שאתן רוצות להעביר לעולם אודותיכן?
אחד החלקים האהובים עליי בפרק הזה, הוא איך להתלבש כמו שצריך גם בלי טעם אישי – כולל כמה קיצורי דרך שיעזרו לכן להיראות טוב תמיד.
אפילו בתור מישהי שכן מגדירה את עצמה כבעלת טעם אישי באופנה, לפעמים פשוט אין לי כח לחשוב על זה. אין לי כח לתכנן את האאוטפיט שלי למחר או לחופשה, אין לי חשק להתעסק באיך אני הולכת להיראות ייצוגית מספיק לפגישה עם לקוח חדש. הרשימה בעמודים 94-96 תעזור לכן להיראות טוב בלי לשבור את הראש – ויש ימים שאנחנו פשוט צריכות את זה.

החיים קצרים מידיי, אל תקני את הנעליים

בפרק 6 של הספר תקבלו טיפים למיון וסידור הארון, כולל התייחסות והכרה בכך שלמעשה מדובר בתהליך רגשי. כן, זה ממש בסדר שקשה לכן להיפרד מפריטים מסויימים, וסידור הארון הוא הרבה מעבר למטלה של סידור הבית. בעיניי, זה ממש משחרר להתייחס לזה כנבירה בנפש שלך: זה נותן לגיטימציה לתחושות שאנחנו מרגישות אל מול הדבר הזה, וזה ממש בסדר.
בהמשך הפרק הזה תקבלו גם טיפים בנוגע לשמירה על הבגדים והארכת חיי הבגד, וגם רעיונות מה לעשות עם הבגדים שאתן בכל זאת לא צריכות יותר.

טבלת הרכבי הבדים בעמודים 124-129 היא מאירת עיניים בקטע מטריד, מבחינתי. אחרי שקראתי אותה הצצתי בכמה מתוויות הבגדים בארון שלי, והופתעתי לגלות שהרבה ממה שחשבתי שהוא כותנה, למשל – הוא בכלל ויסקוזה, בד שכמעט ולא ניתן למחזר ובתהליך הייצור שלו משתמשים בחומרים כימיים מזהמים. מבולבלות? גם אני. 
אגב, אם גם אתן חשבתן שכותנה זה דווקא סבבה, אז לא כל כך: העלויות והמשאבים לגידול הכותנה הן מטורפות. האם ידעתן שצריך מעל 10,000 ליטר מים כדי לגדל קילו כותנה אחד?  לייצור ג'ינס וטישירט נדרשת כמות מים שאדם שותה במשך עשור. כן, זה משוגע כמו שזה נשמע.

מפרק 8 ואילך תתחילו לחשוב על מינימליזם כאורח חיים שבא לכן לאמץ. סתם, אני צוחקת. מינימליזם הוא לא אורח חיים שמתאים לכולן, אבל אני בטוחה שכל אחת יכולה לאמץ את הגישה לפחות בחלק מהאספקטים בחיים שלה – ויש בזה משהו משחרר. 
כאן תקבלו הצעת הגשה למלתחת קפסולה, רשימה של פריטים שתוכלו לשלב בדרכים שונות באאוטפיטים שלכן, וגם רעיונות לכמה חפצים שאתן כבר יכולות להעיף מהבית עוד לפני שהתחברתן למארי קונדו.

את קריאת הספר סיימתי בתחושה שהוא ספר חובה: לכל פאשניסטה, אבל למעשה לכל צרכנית אופנה באשר היא. זה ספר פוקח עיניים, עם נתונים מגובים והסברים מאוד מפורטים וברורים על איך הבחירות שלנו משפיעות על העולם.
נכון, לשנות הרגלים זה מלחיץ ומפחיד – אבל גם משחרר, והכי חשוב לזכור: מדובר בתהליך. אף אחד לא מצפה מכן לקום מחר ולהפוך את כל עולמכן. כל מה שצריך זה רק לצאת לדרך, והשאר כבר יגיע לבד.

כל המידע והנתונים בפוסט לקוחים מתוך הספר, וניתן לרכוש אותו כאן.

רוצה לדעת בכל פעם שעולה פוסט חדש? הירשמי לניוזלטר ותקבלי עדכון ישירות למייל.
מבטיחה שאין ספאם, רק דברים טובים ♥

3 מחשבות על “הספר שאת צריכה, הבגדים שאת לא”

  1. מאז יציאת הספר לאור אני תוהה אם כדאי לרכוש ולקרוא. הפוסט המפורט שלך שכנע אותי! עכשיו אחפש מישהי להשאיל ממנה:) תודה!

  2. ביולוג ירושלמי

    מודה, לא קראתי את הספר… הרגע נתקלתי בפוסט.
    לא בטוח שאני זקוק לו בתור מינימליסט "פקקטה".
    אבל, וזה אבל גדול, בכל לשון של המלצה אני מפציר בך לקרוא את ארנה קזין ואת המאסות שלה "במרחק הליכה – חיבור על תרבות הצריכה" ו"על הנוחות".
    https://ornacoussin.co.il/%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%9d/
    מפציר 🙂
    הו… ואוו.
    מבטיח פעירת עיניים, ספיקת כפיים, רקיעת רגליים, עיפעוף עפעפיים ותובנות חדשות.
    מבטיח.
    וגם כמובן את הספר הכבר לא כזה חדש של עמית נויפלד מתנועת ההאטה (SLOW) – "היסטוריה של מהירות".
    אבל השניים שהזכרתי למעלה הרבה יותר מתומצתים בהקשר של הפוסט…

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

את יודעת איך זה שיפוצים... אף פעם לא נגמרים בזמן ;) ראית משהו שדורש תיקון? את יכולה לכתוב לי!

משהו קורה פה!

את יודעת איך זה שיפוצים…
תמיד לוקח יותר זמן ממה שהיה מתוכנן מראש ;)
אז אני עובדת על זה, ובינתיים אין סיבה שלא תיהני מכל התכנים שהבלוג מציע לך!
תעשי סיבוב, תרגישי בנוח.
עוד מעט יהיה כאן ממש ממש יפה ♥