צילום: מור ג'רופי

היי, אני אפרת ואם תשאלו אותי מה אני אוהבת, אוכל לסכם בזה שאני אוהבת את כל מה שיפה.
אני אוהבת אסתטיקה ודברים שנראים טוב עושים לי נעים – החל מבגדים, דרך עיצוב הבית ועד אוכל.
לצד זה, אני משתדלת לקיים אורח חיים מקיים וידידותי לסביבה עד כמה שניתן, ומשתעשעת עם רעיון המינימליזם באספקטים שונים של חיי.
ברוכים הבאים לפינה שלי, בה אני חולקת אתכם את כל מה שיפה בעיניי 🙂

קבלי את הדברים הכי יפים
ישירות למייל שלך

הפרקים האחרונים בפודקאסט

שיחת בלוגריות, או: מה למדתי על עצמי ב-2019?

החיים בעידן המודרני מאפשרים לנו הרבה חופש פעולה, וכך יוצא שאפשר לעשות כמעט הכל מהבית. כיוצרת תוכן עצמאית, אחד האתגרים הגדולים שהחופש הזה מביא איתו, זו הבדידות.
אחת הדרכים שלי להתמודד עם הבדידות הזו, היא להוציא היכרויות וירטואליות אל מחוץ למסך. לפגוש ולדבר עם קולגות וחברות מהרשת פנים אל פנים, הרבה פעמים ממש משנה את הפרספקטיבה שלי על דברים וגורם לי להבין שגם אם רוב הימים אני פיזית לבד, הרבה מהחוויות שלי הן קולקטיביות.

בשבוע שעבר נפגשתי עם ארבע קולגות לבלוגינג לשיחה על השנה החולפת והתכניות שלנו לשנה הבאה. זהו לא פוסט סיכום שנה: מבחינתי יש סמיכות גדולה מידיי בין ראש השנה – יום ההולדת שלי – השנה האזרחית החדשה, כל אחד מהם מתחיל שנה על פי ספירה אחרת וזה הרבה יותר מידיי סיכומים בטווח זמן מאוד קצר. מעבר לזה "סיכום" פתאום מרגיש לי מאוד סופי. מסכמים משהו כשהוא נגמר, אבל אני מרגישה שאני בתהליכים שעדיין רחוקים אפילו מלהיות בשיאם – אז איך אפשר לסכם?

אז מה כן היה בשיחה הזו?
דיון ער על המקומות שאנחנו רוצים להגיע אליהם, הן ברמה המקצועית והן בבלוג – שני תחומים שכרוכים אחד בשני אם נרצה או לא. אמנם לא כולנו עצמאיות במשרה מלאה, אבל כולנו מתייחסות לבלוג שלנו כאפיק לידים או הכנסה פוטנציאלית, ולכן רואות בו כעסק לכל דבר.
השיחה הזו הייתה הזדמנות טובה עבורי לבטא כל מיני מחשבות שהיו לי לאחרונה בקול ולגלות, שוב, שאני ממש לא לבד.

צילום: מור ג'רופי

נעים להכיר

סביב השולחן ישבו נילי גולץ ואורטל טרביטש מהבלוג Craft & Dreams וירדן לוין מהבלוג Piece of air.
נילי היא מנהלת תוכן וקהילות באתר החתונות My Day, ואורטל מטפלת באמנות. הן הכירו בצבא והקימו את הבלוג כשרצו מקום מסודר שבו יהיו כתובים המדריכים שלהם, במקום לענות לכל אדם בנפרד ששואל "איך עשיתם את זה?".
ירדן היא דיילת אוויר ומאמנת אישית, והבלוג שלה התחיל במקור מבלוג אופנה.
הבלוגים של כולנו התחילו כדבר אחד, והתפתחו איתנו למקומות חדשים לגמרי, ואיתם החלומות והשאיפות שלנו לגבי העתיד שלהם – ושלנו כיוצרות תוכן עצמאיות.

בחלקים גדולים מהשיחה הופתעתי לגלות כמה המחשבות והתחושות שלי זהות לאלה של הקולגות שלי, למרות שזה לא באמת היה צריך להפתיע. רובנו חיות באותו עולם מקצועי, חוות את אותם אתגרים ומתמודדות עם אותם קשיים. הרבה פעמים גם השאיפות שלנו מאוד דומות, ולכן זה לא אמור להפתיע אותי כל כך שהדברים שעוברים לי בראש – עוברים גם להן.

כצפוי, הרבה מהמחשבות שלי מתייחסות לחוויה שלי כעצמאית – הן בעבודה מול לקוחות ובן בעבודה מול עצמי, בבלוג. אז מה למדתי על עצמי ועל ההתנהלות שלי במהלך השנה הזו?

נילי ואורטל, Craft & Dreams
ירדן, Piece of air

כמה מסקנות שאולי יעזרו גם לך

  1. לא. את לא חייבת לבחור נישה
    אחת האמירות שאני שומעת כל חיי בערך, היא שאני צריכה להתמקד. זה נאמר בהקשר של התוכן העצמאי שאני יוצרת, בבלוג או ביוטיוב, ונאמר בפן המקצועי כשאני אומרת שאני עושה גם וגם וגם.
    בשנת 2019 שמענו יותר ויותר את המושג הזה בהקשר שהוא לא בהכרח שלילי: אני לא היחידה שעושה גם וגם, זה מאפיין די בולט של בני הדור שלנו. ולמה לא בעצם? מי אמר שאני יכולה להצליח רק בתחום אחד? למה אני לא יכולה למנף את שלל הכישורים שלי לעשיה מגוונת שתעשיר ותעניין אותי?
    אחד הדברים שתמיד ידעתי על עצמי, זה שאני משתעממת מהר. זו הסיבה כנראה שכל מסלול לימודים אקדמיים שהתחלתי, מיצה את עצמו אחרי תקופה של שלושה חודשים עד שנה. במהלך טיפול NLP שעשיתי בשנת 2016, אפילו גיליתי מידע מרעיש עבורי: כבר בתור ילדה, בכל פעם שהייתי מגיעה לבקר את הדודים שלי, הדבר הראשון שהייתי עושה הוא לבדוק אם יש להם דואר בתיבה, וכשנכנסתי הביתה הייתי עושה סיבוב בסלון ובמטבח כדי לחפש דברים חדשים. אני זוכרת את הרגע שבו נפל לי האסימון במהלך הטיפול: הצורך הזה בחידושים ושינויים קיים בי עוד מילדות! מה הפלא שאחת לכמה שנים אני משנה את "החלום הגדול שלי"? ומי אמר שזה לא בסדר?
    בבלוג שלי כמו בעסק, אני מדברת על מגוון נושאים ומציעה מגוון שירותים. מבחינתי, החיבור בין כולם הוא חוט שני שקוראים לו – אני.
    במהלך השיחה כולנו הסכמנו שהבלוגים שלנו התחילו מנקודה X והתפתחו איתנו ועם תחומי העניין שלנו לכיוונים חדשים ומרעננים, ואף אחת מאיתנו לא רוצה להגביל את עצמה לנושא ספציפי אחד – אז אנחנו לא מגבילות, וכותבות על כל מה שמעניין אותנו ועושה לנו טוב.
  2. הקשר בין דחיינות, עומס מדומה ושחיקה
    כשעזבתי את המשרה שלי כשכירה, עשיתי את זה כי מיציתי את מה שעשיתי ורציתי לעסוק בדברים אחרים. מכיוון שלא עזבתי בהחלטה ברורה לפתוח עסק, אלא מתוך תחושת מחנק, מצאתי את עצמי מתגלגלת בחזרה לאותה נקודה – רק בלי המשכורת הבטוחה והגיבוי המשרדי. לקחתי על עצמי לקוחות ופרויקטים שלא באמת רציתי, רק כי הייתי צריכה להתפרנס, מה שהביא אותי לנקודה בעייתית: לא בא לי לעשות את המשימות האלה, אבל אני חייבת, אז אני דוחה אותן עד למתי שאין ברירה.
    הבעייתיות הגדולה פה מבחינתי היא העובדה שנוצרת אשליה שאני מאוד עסוקה. רשימת המשימות שלי לא נגמרת לעולם, אבל למעשה אני לא באמת עושה הרבה. כלפי חוץ, נראה שאני עושה המון, וזה כנראה נכון במובנים מסויימים, אבל אני לא עושה מספיק ממה שאני רוצה – וכאן נעוצה הבעיה.
    נילי, שגם היא יוצרת תוכן עבור לקוחות, הביעה הזדהות עם התחושות: ברגע שאת משקיעה את מירב השעות היצירתיות שלך בעבודה עבור אחרים, לא נשאר הרבה במאגר לעצמך, ולפעמים זו לא רק היצירתיות – פשוט לא בא לך. לשבת שעות ארוכות מול מסך בעבודה ואז להמשיך לשבת מול מסך עבור עצמך, זה אתגר.
    תחושת השחיקה והמיצוי הזו שהובילה אותי להתפטר לפני שנה וחצי, מביאה אותי היום לעוד תפנית בעסק. השאיפות שלי ל-2020 כוללות בניית תכניות ליווי ויעוץ תוכן במקום  העיסוק בניהול בפועל, ובהמשך – לתחום של אימון אישי ויציאה מעיסוק בעולם הדיגיטל עבור לקוחות.


  1. רוטינה היא החברה הכי טובה שלך
    אז מה בכל זאת יכול לעזור כשאנחנו מרגישות שחיקה וחוסר רצון ליצור?
    בחוויה שלי, והבנות הסכימו איתי, יצירת שיגרה קבועה של יצירה עוזרת להתמיד. ירדן מספרת שבתקופה לפני שהתחילה לעבוד כדיילת אוויר, היה לה יום קבוע בשבוע לכתיבה ויום קבוע לצילומים – וכל שבוע עלה פוסט לבלוג. בתקופה שעשיתי יוטיוב, ימי שישי היו מוקדשים לצילומים ועוד שני ערבים בשבוע לפחות הוקדשו לעריכה. עם כל העבודה סביב כל סרטון, עדיין עלה סרטון בשבוע במשך שנה.
    מדברים הרבה על זה שהתמדה היא המפתח להצלחה, זה לא סוד וזה תקף לכל תחום. הדרך להתמיד היא על ידי יצירת שגרה קבועה, ואני אחדד ואוסיף שברגע שרואים תוצאות, זה מדרבן להמשיך, כך שבסופו של דבר יש לנו כאן מעגל: רוטינה > התמדה> הצלחה וחוזר חלילה.
  2. השוואות זה סבבה, אם את משווה לעצמך
    אחד המקומות שהכי קל ליפול בהם זו ההשוואה לאחרות – בין אם מדובר בפן העסקי או בעבודה שלנו כבלוגריות.
    במהלך השנה הזו, ראיתי סביבי לא מעט עצמאיות שיצאו לדרך בערך באותה נקודת זמן כמוני. בעוד שאני הרגשתי שאני נאבקת להשיג כל לקוח או פרויקט, לעיתים היה נראה שאצל הקולגות שלי הלקוחות עומדים בתור. היו מקרים שבהם ראיתי שמישהי התחילה לעבוד עם לקוח חדש שזמן קצר לפני זה קיבל הצעת מחיר ממני, ואני לא אשקר- זה צבט.
    אלה נקודות שקל מאוד ליפול בהן לתחושות של קנאה, צרות עין או רגשי נחיתות. ברגעים מסוימים הייתי כועסת ושואלת את עצמי איך ייתכן שכולן עוקפות אותי בסיבוב ואני נשארת מאחור, מה אני לא יודעת שהן כן והאם אני בכלל טובה מספיק. ובכלל, לא ראיתי בהן קולגות אלא מתחרות.אבל מידיי פעם עצרתי את שטף המחשבות הזה כדי להזכיר לעצמי: זה לא המסלול שלך. הבנתי שאין שום טעם להשוות את עצמי למישהי אחרת שהשאיפות שלה שונות לגמרי משלי, ואני ממילא לא באמת רוצה את הלקוח הזה. זה שאנחנו באותו תחום עיסוק, לא אומר שהמטרה הסופית שלנו זהה. אין שום סיבה להשוות את עצמי למישהי שהשאיפה שלה היא להיות מנכל"ית של סוכנות גדולה, אם אני בשום פנים ואופן לא רוצה לנהל עובדים. אין גם הגיון בלהתבאס על לקוח שפספסתי אם העבודה שהוא מציע לי היא מסוג הדברים שאני חולמת להפסיק לעשות: אני לא יכולה להפסיד את מה שלא היה שלי מלכתחילה. ובכלל, אנחנו לא בתחרות וגם אם זה מפתיע – האמת היא, שיש מספיק עבודה לכולן.

    דווקא בהקשר של הבלוג אני פחות מרגישה את ההשוואתיות הזו, ויש לי נטייה יותר להסתכל על הקולגות שלי כמקור השראה: לבחון מה הן עושות שעובד, ולראות אם ואיך אני יכולה ליישם אצלי. הבלוג הוא אישי ומשקף אותי, ואני מספיק בטוחה במי שאני כך שאני לא חוששת שאף אחת לוקחת לי את המקום.

    אז איזה השוואות כן יעזרו לך?
    אחרי שהבנתי שאני צריכה להפסיק להשוות את עצמי לאחרות, הבנתי שלהסתכל על עצמי אחורה זה דווקא עוזר. אחרי אחד המפגשים עם היועצת העסקית שליוותה אותי במהלך השנה הזו, קיבלתי משימה: ללכת חצי שנה אחורה ולהזין את כל הפרויקטים וההכנסות שלי לתוך טבלה.
    אני חייבת להודות שעד אותו רגע, לא בהכרח שמתי לב שעם כל חודש שעבר נפח העבודה שלי עלה, ואיתו ההכנסות שלי. מאוד קל להיתקע במחשבה שכולם סביבי עושים יותר, מצליחים יותר, מרוויחים יותר. אבל אין דבר יותר מאיר עיניים מאשר להסתכל על הנתונים כפי שהם, שחור על גבי לבן.
    נכון, יכול מאוד להיות שהם היו מוכיחים לי אחרת, אבל גם מחוסר הצלחה אפשר ללמוד. אם לא הייתי רואה צמיחה, זה היה הזמן הנכון לעצור ולשאול: מה אני עושה לא נכון, ואיך אני משפרת את זה? וגם כשיש עליה, נכון לעצור ולשאול: מה עשיתי שגרם לצמיחה הזו? איך הלקוחות האלה הגיעו אליי ואיך אני גורמת לזה לקרות שוב?

    כל זה כמובן רלוונטי גם בהסתכלות על הבלוג: לכולנו יש פוסטים מסויימים שהצליחו כל כך שהם ממשיכים להניב טראפיק גם כמה שנים אחרי שעלו.
    במקום להיות עסוקות בלהשוות את התוכן שלנו לאחרות, במקום להסתכל על מספרים של אחרות ברשתות החברתיות – להסתכל עלינו ועל ההתקדמות האישית שלנו. לנסות להבין ולפצח מה גרם להצלחה של תוכן מסוים שפרסמנו, ואז לשחזר אותו.

    גם בעסק וגם בבלוג, שחזור ההצלחות האלה לא יכול לקרות בלי השוואה שלנו כלפי עצמנו: מי אנחנו היום אל מול מי שהיינו לפני חודש, חודשיים וחצי שנה אחורה.
    אז כן, זה עוד מקרה שבו משפט מפינטרסט מוכיח את עצמו כנכון: ההשוואה היחידה שאת צריכה לעשות היא כלפי עצמך של אתמול.

כולנו באותה סירה

בסופו של דבר, השיחה הזו כמו רבות אחרות עזרה לי – שוב – להבין ששום דבר מהתחושות שלי הוא לא בלעדי אליי. כולנו מתמודדות עם אותם קשיים ואתגרים, ולכולנו יש שאיפות דומות באופן כזה או אחר, ויש בזה משהו מאוד מנחם לדעת שאת אף פעם לא לבד.
ואם בכל זאת אסכם בהחלטה אחת רשמית ל-2020, זה בהחלט יהיה לצאת עם כמה שיותר קולגות מהמסך לחיים האמיתיים, ועל הדרך להוכיח שחברות חדשות אפשר לעשות בכל גיל 😉 

כל התמונות בפוסט צולמו על ידי מור ג'רופי – צלמת מוכשרת עם ראיה יוצאת דופן, יוצרת, מורה לאמנות ומנחה סדנאות יצירה.
לעמוד הפייסבוק של מור.

לפוסט של נילי ואורטל
לפוסט של ירדן

תודה ל-Spot Hostel שאירחו אותנו.
אם את מחפשת לוקיישן לחופשה אורבנית קלילה, או אפילו מתחם לעבוד ממנו, הלובי של ההוסטל יפהפה ונעים ולגמרי ישבור לך את הבדידות של העצמאית.

רוצה לדעת בכל פעם שעולה פוסט חדש? הירשמי לניוזלטר ותקבלי עדכון ישירות למייל.
מבטיחה שאין ספאם, רק דברים טובים ♥

4 מחשבות על “שיחת בלוגריות, או: מה למדתי על עצמי ב-2019?”

  1. פינגבאק: שנה חדשה, התחלה חדשה - על בלוגינג, עצמאות, התפתחות מקצועית, נשיות ומה שביניהם - Craft and Dreams

  2. פינגבאק: שיחת בלוגריות: עצמאות, בלוג ומה שביניהם. - Piece of air

  3. היי, איזה פוסט מהמם ומעורר השראה. אני בדיוק בתחילת דרכי בבלוגינג ואני לא אשקר. לא הכל צבעוני. בהחלט יפה לראות את הצד הסמוי יותר בעסק. תודה רבה!

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

את יודעת איך זה שיפוצים... אף פעם לא נגמרים בזמן ;) ראית משהו שדורש תיקון? את יכולה לכתוב לי!

משהו קורה פה!

את יודעת איך זה שיפוצים…
תמיד לוקח יותר זמן ממה שהיה מתוכנן מראש ;)
אז אני עובדת על זה, ובינתיים אין סיבה שלא תיהני מכל התכנים שהבלוג מציע לך!
תעשי סיבוב, תרגישי בנוח.
עוד מעט יהיה כאן ממש ממש יפה ♥